<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ג</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כתב גט לשמם כהלכתו וחתמו עדים שלא לשמם, יש אומרים, דהוי כמזוייף מתוכו, ואפילו מסר בעדים, והגט בטל וכל כך אם אחד [מן] העדים פסול [או שהיה סופר ועד אחד כשר אפילו נמסר בעדים הוי גט בטל] ונראה למיימוני [פ"ג מהלכ' גירושין ה"ח], דלא הוי מזוייף כי אם מדבריהם שאין עדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.
<h2>דף יט.</h2>
צריך לכתוב הגט במה שרשומו עומד, בדיו וסיקרא וקומוס וקנקנתום. כתב באבר, בשחור ושיחור כשר בדיעבד. בתוספתא [פ"ב ה"ה] מוסיף, בדם וחלב הקרוש כשר. כתב במשקין ומי פירות ודבר שאינו עומד אינו גט. וכותב לכתחלה במי אפצא על הנייר והעור, אבל על מגלה אפיצא אינו גט. כותב הגט אפילו על איסורי הנאה. ואפילו על דבר שיכול להזדייף, בנייר מחוק ודפתרא וחרס ועלין ויד עבד וקרן פרה ונותן לה העבד והפרה, והוא שיתננו לה בפני העדים כשרים. בתוספתא [שם] מפרש, עלי זית וחרוב ודלעת (פטורים) [כשרים] עלי כרשן בצלים וזרזין וירקות, פסולין.
<h2>דף יט:</h2>
גט כשר בכל כתב ולשון. גט שעדיו חתומין במין כתב אחר מכתיבת הגט, אם מכירין לשון הכתב כשר. ואפילו כתב עד אחד משונה מכתב חברו. אבל אם מקצת גט כתב בלשון אחד ומקצת כתוב בלשון אחר פסול.
<h2>דף כ.</h2>
בענן בגט כתיבה לשם המגרש והמתגרשת. ואם סופר כתב גט להתלמד או לימד אפילו שמו ושמה ועירו ועירה כתוב שם, אינו גט. ואפילו כתב אחד לאשתו ומצאו אחר ששמותן שוין, דהשתא נכתב לשם גירושין, אפילו הכי אינו גט. ואפילו כתב אדם לגרש אשתו לאה הגדולה וגירש לאה הקטנה, דהשתא נכתב לשם המגרש, אפילו הכי אינו גט. ואפילו אמר לסופר, כתוב לאיזו שארצה, דהשתא הוי לשם גירושין אשתו, וכתב הסופר על דעת זו, ספק מגורשת. וכן כתב ר"א, דכל אלו אין פוסלין לכהונה חוץ מן האחרון שאומר לאיזה שארצה, דר' יוחנן הוי יחיד ורבים הלכה כרבים. וכל גט שכתבו שלא לשמה, אפילו העביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט.
גט החקוק על טס מתכת או אבן ועץ וחפר ירכי האותיות מבפנים או מאחור ובולטות בפנים כשר, אבל אם חפר תוך האות מכאן ומכאן ונמצאו היר(ו)כות בולטות מאליהן אינו גט. ופסק ר"י, שאם אירע לסופר שנפלה טפת דיו מן הקולמוס בתוך ד' ונעשה ה' או בתוך ב' ונעשה פ"ה, שצריך לחזור ולכתוב גט אחר, שלא יועיל למחוק הטפה, מאחר שאין האות שמה עליה רק על ידי מחיקת הטיפה, זה כמו חק תוכות ופסול, ואם המ"ם פתוחה נסתמה אין מועיל מחק לעשותה פתוחה. המקרע או רושם על עור תבנית כתב כשר. ובתוספתא [פ"ב ה"ו] פוסל מקרע.
<h2>דף כ:</h2>
ואם הגט חקוק בכתובת קעקע עם עדיו ביד [העבד] ויוצא תחת ידה מגורשת בלא עידי מסירה, שאין יכול להזדייף. ואפילו אם על הטבלא חקוק כך מגורשת, אפילו ידוע שהטבלא שלה, שהרי יכולה לכתוב גטה. ואם מוחזק העבד שהוא לבעל ויוצא מתחת ידה, ואומרת, בפני עדים נמסר לי, ספק מגורשת, שהגודרות אין להם חזקה, שמא (מעצמה) [מעצמו] נכנס.
<h2>דף כא:</h2>
צריך לכתוב הגט במה שרשומו עומד, בדיו וסיקרא וקומוס וקנקנתום. כתב באבר, בשחור ושיחור כשר בדיעבד. בתוספתא [פ"ב ה"ה] מוסיף, בדם וחלב הקרוש כשר. כתב במשקין ומי פירות ודבר שאינו עומד אינו גט. וכותב לכתחלה במי אפצא על הנייר והעור, אבל על מגלה אפיצא אינו גט. כותב הגט אפילו על איסורי הנאה. ואפילו על דבר שיכול להזדייף, בנייר מחוק ודפתרא וחרס ועלין ויד עבד וקרן פרה ונותן לה העבד והפרה, והוא שיתננו לה בפני העדים כשרים. בתוספתא [שם] מפרש, עלי זית וחרוב ודלעת (פטורים) [כשרים] עלי כרשן בצלים וזרזין וירקות, פסולין.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כותבין הגט ואפילו האשה כותבת גטה. אבל הואיל ובענן כתיבה לשמה, גוי דלדעתא דנפשיה כותב, וחרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו, ועבד דלאו בתורת גטין וקדושין הוא, פסולין לכתוב, ואפילו נחתם בעדים כשרים ונמסר בעדים כשרים אינו גט. וישראל המחלל שבת בפרהסיא או שנשתמד לעבודה זרה כגוי לכל דבר. כתבו פסולין אלו טופס הגט, וכשר כתב התורף, שהוא האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם, כשר. וחרש שוטה וקטן כותבין טופס לכתחלה בגדול עומד על גביהן. אבל לא גוי ועבד אפילו בגדול עומד.
<h2>דף כד.</h2>
בענן בגט כתיבה לשם המגרש והמתגרשת. ואם סופר כתב גט להתלמד או לימד אפילו שמו ושמה ועירו ועירה כתוב שם, אינו גט. ואפילו כתב אחד לאשתו ומצאו אחר ששמותן שוין, דהשתא נכתב לשם גירושין, אפילו הכי אינו גט. ואפילו כתב אדם לגרש אשתו לאה הגדולה וגירש לאה הקטנה, דהשתא נכתב לשם המגרש, אפילו הכי אינו גט. ואפילו אמר לסופר, כתוב לאיזו שארצה, דהשתא הוי לשם גירושין אשתו, וכתב הסופר על דעת זו, ספק מגורשת. וכן כתב ר"א, דכל אלו אין פוסלין לכהונה חוץ מן האחרון שאומר לאיזה שארצה, דר' יוחנן הוי יחיד ורבים הלכה כרבים. וכל גט שכתבו שלא לשמה, אפילו העביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט.
<h2>דף כו.</h2>
הכותב טופסי גטין והניח מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם עד שיכתב לשמם ויחתמו העדים לשמם, פסול.
<h2>דף כו:</h2>
אמר, כתוב גט ויהיה עמי עד שאכנסנה ואגרשנה בו אינו גט, שלא היתה בת גירושין בשעת כתיבת הגט. אך אם היתה ארוסתו בשעת כתיבה מגורשת. היתה יבמתו [הוי] ספק גירושין, הואיל ואינה אשתו גמורה.
<h2>דף כז.</h2>
המביא גט ואבד במקום שאין שיירות מצוייות ומצאו אפילו לאחר זמן מרובה כשר, שזה בחזקת הגט שאבד. אבד במקום שיירות מצויות [אם מצאו] מיד שלא שהה שום עובר לשם, או מצאו בכלי שהניח בו ויש בו טביעות בארכו ורחבו כשהיה כרוך כשר, ואם הוחזק באותו מקום איש ששמו כשם הכתוב בגט, הואיל ועברו שם בני אדם חוששין לספק גירושיה, שמא מאותו איש אחר נפל ואפילו לא שהו. ואם לא עברו כלל שם בני אדם כשר. ואם אמרו עדים בגט סימן מובהק, כגון, נקב יש בצד אות פלונית, או שאמרו, מעולם לא חתמנו רק על גט שיש בו שמות כשמות אלו אפילו מצאו אחר זמן מרובה ושיירות מצויות והוחזקו שני שמות שוין אפילו הכי כשר.
<h2>דף לד:</h2>
האיש או האשה שיש לה שני שמות, כותבין שם הרגיל וידוע ביותר [ואו'], איש פלוני וכל שם פלוני שיש לו גרש פלונית וכל שם שיש לה. כתב חניכתו וחניכתה כשר. פי' הערוך, אפילו בלא שם העיקר. כתב שם שאינו רגיל ביותר וכל שם שיש לו או לה פסול. שינה שמו או שמה או שם עירם, אע"פ שכתב, וכל שם שיש להם, אינו גט. ה"ג פסקו כטופס גט המיימוני שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית ליה, אבל ר"ת אין מורה כך, כי אדם שאין לו שום כנוי אם יכתוב לו כך יאמרו שהוא אדם אחר שיש לו הכנוי ונפיק חורבא, ותקן לכתוב אני פלוני עיקר השם דמיתקר[י] פלוני שם (הטעו') [הטפל או] המכונה פלו'. והורה הלכה למעשה בגט של משומד שצריך לכתוב לכתחלה שם היהדות ולא יזכר שם הגיות. וטוב לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה. והא שכתבתי שנה שם עירם פסול פר"י, זה עיקר דירתם. (מאר"ל) [ואין צריך לכתוב] שם עיר שהבעל והאשה עומדים בשעת כתיבת וחתימת הגט, דגטין הבאין ממדינת הים איך יודעים אנה הם באותה שעה. וגם עיר לידתם אין צריך לכתוב. ובזה שוים ר"י ורבינו יהודה והר"ר יחיאל מפריש, שאם אין יודעים בודאי עיר לידתם אין צריך לכתוב. ומקום עמידת הסופר והעדים בעת הכתיבה צריך לכתוב בגטין ולא בשאר שטרות. ומכאן נהגו כותבי כתובות שכותבין מקום שילכו למחר בחופה ולא מקום עמידתן. אבל קשה בעיני ר"י לעשות כן לכתחלה דאמר רב לסופרים [פ' ע"א] כי יתביתו בהיני כתביתו בהיני אע"פ דמימסר לכו מילי בשילי. בתוספתא [פ"ב ה"ד] כתב הגט בעיר זה לא יחתמנו בעיר אחרת, חתמו כשר. [פ"ו ה"ו] גר ששינה שמו לשום גוים כשר, וכן בגיורת.
<h2>דף לו.</h2>
כתב גט לשמם כהלכתו וחתמו עדים שלא לשמם, יש אומרים, דהוי כמזוייף מתוכו, ואפילו מסר בעדים, והגט בטל וכל כך אם אחד [מן] העדים פסול [או שהיה סופר ועד אחד כשר אפילו נמסר בעדים הוי גט בטל] ונראה למיימוני [פ"ג מהלכ' גירושין ה"ח], דלא הוי מזוייף כי אם מדבריהם שאין עדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.
<h2>דף עז:</h2>
כתב גט בשוגג בשבת ויום הכיפורים ונתנו לה מגורשת. כתב וחתמו ביום טוב בזדון אינה מגורשת, שהעדים פסולין מן התורה. כתב ביום טוב בזדון ונמסר לה בעדים ביום טוב הגט פסול.
<h2>דף עט:</h2>
כתב גט ונמלך ולא גירשה ונתייחד עמה אחר שכתבו, לכתחלה לא יגרשנה בגט זה הישן, שמא יאמרו גטה קודם לבנה. גרשה בה בדיעבד מגורשת ותנשא לכתחלה בו, כיון שנכתב לשמה.
<h2>דף פ.</h2>
האיש או האשה שיש לה שני שמות, כותבין שם הרגיל וידוע ביותר [ואו'], איש פלוני וכל שם פלוני שיש לו גרש פלונית וכל שם שיש לה. כתב חניכתו וחניכתה כשר. פי' הערוך, אפילו בלא שם העיקר. כתב שם שאינו רגיל ביותר וכל שם שיש לו או לה פסול. שינה שמו או שמה או שם עירם, אע"פ שכתב, וכל שם שיש להם, אינו גט. ה"ג פסקו כטופס גט המיימוני שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית ליה, אבל ר"ת אין מורה כך, כי אדם שאין לו שום כנוי אם יכתוב לו כך יאמרו שהוא אדם אחר שיש לו הכנוי ונפיק חורבא, ותקן לכתוב אני פלוני עיקר השם דמיתקר[י] פלוני שם (הטעו') [הטפל או] המכונה פלו'. והורה הלכה למעשה בגט של משומד שצריך לכתוב לכתחלה שם היהדות ולא יזכר שם הגיות. וטוב לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה. והא שכתבתי שנה שם עירם פסול פר"י, זה עיקר דירתם. (מאר"ל) [ואין צריך לכתוב] שם עיר שהבעל והאשה עומדים בשעת כתיבת וחתימת הגט, דגטין הבאין ממדינת הים איך יודעים אנה הם באותה שעה. וגם עיר לידתם אין צריך לכתוב. ובזה שוים ר"י ורבינו יהודה והר"ר יחיאל מפריש, שאם אין יודעים בודאי עיר לידתם אין צריך לכתוב. ומקום עמידת הסופר והעדים בעת הכתיבה צריך לכתוב בגטין ולא בשאר שטרות. ומכאן נהגו כותבי כתובות שכותבין מקום שילכו למחר בחופה ולא מקום עמידתן. אבל קשה בעיני ר"י לעשות כן לכתחלה דאמר רב לסופרים [פ' ע"א] כי יתביתו בהיני כתביתו בהיני אע"פ דמימסר לכו מילי בשילי. בתוספתא [פ"ב ה"ד] כתב הגט בעיר זה לא יחתמנו בעיר אחרת, חתמו כשר. [פ"ו ה"ו] גר ששינה שמו לשום גוים כשר, וכן בגיורת.
<h2>דף פה.</h2>
גט שבלשון שנכתב יש דבר שמשמע גירושין ומשמע דבר אחר, או כתבו עקום או מבולבל שנקרא בו עניין אחר פסול עד שיהיה מבואר שידע לקרותו קטן היודע הלשון לא נבון ולא סכל.
<h2>דף פו:</h2>
שנים ששלחו שני גטין ונתערבו נותנין שניהם לזו ושניהם לזו בעידי מסירה. ואם אבד האחד השני בטל.
<h2>דף פז.</h2>
כתב אחר הגט, שלום לפלוני, או דבר אחר, וחתמו למטה, ספק מגורשת, שמא לא חתמו רק על שאילת שלום. ובעידי מסירה כשר. כתב, ושלום לפלוני, כשר, שהרי חתימתן על דברי הגט והשלום.
אין שתי [נשים] מתגרשות בגט אחד, שנאמר [דברים כ"ד] וכתב לה, ולא לה ולחברתה. כגון שכתב, אני פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית, ואפילו נמסר להם בעידי מסירה אינו גט. אבל אם חזר ופרטו בתוך הגט וכתב, פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן פלוני, כשרים. חמשה שכתבו, בכך וכך בשבת גרש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית ואמר כל אחד לאשתו, ליכי תהווייין וכל טופס הגט ושני עדים חותמין למטה, כשר וינתן לכל אחת בעידי מסירה. ואפילו בלא עידי מסירה, כל שתצא מגלה תחת ידה מגורשת. כתב חמשה גטין לחמש נשים בקלף זה אחר זה ועדים חתומין למטה מכולן, אם הקלף יוצא מתחת יד האחרונה שהעדים חתומין למטה מגטה, מגורשת בלא עידי מסירה, תחת יד הראשונות, ספק מגורשת. ובעידי מסירה, מגורשות.
שני גטין זה בצד זה בקלף בשני דפין ויש עדים נקראים בסוף גט זה ושני עדים בסוף גט זה כשר, וכל זמן שתצא מגלה זו תחת ידה מגורשת. ואם השני עידים מתחת יד השניה אינו גט עד שימסור לה בעדים.
<h2>דף פז:</h2>
שני גטין זה למעלה מזה והעדים ביניהם ויוצא מתחת יד העליונה כשר, מהתחתונה אינה מגורשת. עדים שחתמו בראש דף הגט או בצדו ואחוריו אינו גט. נמסר בעדים כשר. הקיף ראש דף זה לראש דף זה והעדים באמצע, שנמצאו העדים בראש שני הגטין, שניהם בטלין. ואם נמסרו להם בעדים שניהם כשרין. שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים שלמטה בסוף דף השני כשר, אם ניכר במגלה שלא נחתכה ושלכך נתכון הסופר שישלים הדף השני. אינו ניכר, אפילו במסירת עדים ספק מגורשת, שמא שני גטין היו.
גט כשר בכל כתב ולשון. גט שעדיו חתומין במין כתב אחר מכתיבת הגט, אם מכירין לשון הכתב כשר. ואפילו כתב עד אחד משונה מכתב חברו. אבל אם מקצת גט כתב בלשון אחד ומקצת כתוב בלשון אחר פסול.
האיש או האשה שיש לה שני שמות, כותבין שם הרגיל וידוע ביותר [ואו'], איש פלוני וכל שם פלוני שיש לו גרש פלונית וכל שם שיש לה. כתב חניכתו וחניכתה כשר. פי' הערוך, אפילו בלא שם העיקר. כתב שם שאינו רגיל ביותר וכל שם שיש לו או לה פסול. שינה שמו או שמה או שם עירם, אע"פ שכתב, וכל שם שיש להם, אינו גט. ה"ג פסקו כטופס גט המיימוני שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית ליה, אבל ר"ת אין מורה כך, כי אדם שאין לו שום כנוי אם יכתוב לו כך יאמרו שהוא אדם אחר שיש לו הכנוי ונפיק חורבא, ותקן לכתוב אני פלוני עיקר השם דמיתקר[י] פלוני שם (הטעו') [הטפל או] המכונה פלו'. והורה הלכה למעשה בגט של משומד שצריך לכתוב לכתחלה שם היהדות ולא יזכר שם הגיות. וטוב לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה. והא שכתבתי שנה שם עירם פסול פר"י, זה עיקר דירתם. (מאר"ל) [ואין צריך לכתוב] שם עיר שהבעל והאשה עומדים בשעת כתיבת וחתימת הגט, דגטין הבאין ממדינת הים איך יודעים אנה הם באותה שעה. וגם עיר לידתם אין צריך לכתוב. ובזה שוים ר"י ורבינו יהודה והר"ר יחיאל מפריש, שאם אין יודעים בודאי עיר לידתם אין צריך לכתוב. ומקום עמידת הסופר והעדים בעת הכתיבה צריך לכתוב בגטין ולא בשאר שטרות. ומכאן נהגו כותבי כתובות שכותבין מקום שילכו למחר בחופה ולא מקום עמידתן. אבל קשה בעיני ר"י לעשות כן לכתחלה דאמר רב לסופרים [פ' ע"א] כי יתביתו בהיני כתביתו בהיני אע"פ דמימסר לכו מילי בשילי. בתוספתא [פ"ב ה"ד] כתב הגט בעיר זה לא יחתמנו בעיר אחרת, חתמו כשר. [פ"ו ה"ו] גר ששינה שמו לשום גוים כשר, וכן בגיורת.
